היא בהחלט התחילה את השיחה איתי בלהסביר לי איך מאייתים והוגים את השם, כיאה לדיווה אמיתית. כזו היא אוה.
בת 33 נשואה ואמא לשני ילדים
משפחה אצלה במקום הראשון וזה הpassion הכי גדול שלה
מעצבת קזואל למותג CLOTHE ושמלות כלה ועושה זאת באהבה מאוד גדולה.
טוענת כי בשבוע האופנה זה ההילייט שלה כי היא עושה פיסים ייחודיים ולכן זה הבייבי שלה אליו היא קשורה כמעט כמו הילדים שלה.
"אחרי שבוע האופנה מתקשרים בלי סוף ורוצים לקנות את מה שאני מציגה. לא מסכימה לאף אחד לקנות או להשכיר את זה. יובל שרף השכירה את השמלה שלי אבל אחרי יומיים התקשרתי אליה וביקשתי אותה חזרה."
 |
| אוה מתוך שבוע האופנה |
מי הסלביות שאת עובדת איתן?
רקמתי חברות דרך המותג של clothe. מתקשרת לנשים שאני חושבת שילבשו את המותג שלי, ובגלל שאני מאוד חוצפנית אז מרימה אליהן טלפון וישר קובעת להן עובדה שהן לובשות את הפריט החדש שעיצבתי. יובל שרף, נטע גרטי, יעל גולדמן.
מי הלקוחה שלך?
מגיל 22 ועד 100. היתה לי לקוחה בת 88 שקנתה שני דגמי מיה בשחור ובלבן לאחר שיובל שרף לבשה אותם עליה.
אישה שמבינה באופנה, בטוחה בעצמה, חזקה, שלא בא לה להבליט כל איזור בגוף ושנוח לה עם זה. כיוון שהדגמים שאני מייצרת הם אובר סייז, זו צריכה להיות מישהי שמאוד בטוחה בעצמה וטוב לה עם עצמה. זה הכי שיק בעיניי.
גם את לובשת בעיקר אובר סייז?
לרוב אני לובשת הכל גדול. ואז כשרואים אותי במציאות אומרים לי "וואוו את לא נראית כזו שמנה כמו בטלוויזיה". יש ימים שאני יכולה להתלבש בג'ינס צמוד מטופשופ ואיזה חולצה "בררה".
איך הגעת לעולם הזה?
סבתא שלי תופרת עילית באנגליה, מתעסקת בעור ופרוות (עובדה שקשה לי מאוד כיוון שאני טבעונית). אף פעם לא אמרתי לעצמי שאהיה מעצבת. מאז ומתמיד עסקתי בשיער ואיפור, הפקות בלאישה ואת, ניהלתי מספרה באנגליה במשך 7 שנים. השיער היה הדבר המרכזי שעסקתי בו.
במקרה לפני החתונה שלי, בעודי חוזרת לארץ, מצאתי את עצמי מחפשת שמלת כלה כשאני יודעת בדיוק מה אני רוצה. "אווה את יודעת הכי טוב מה את רוצה, אז תעשי אותו" זה היה המשפט שאמא שלי אמרה לי. ובאמת מצאתי את עצמי יושבת ומדריכה את התופרת איך לבנות לי את שמלת הכלה שלי. לאותה תופרת אמרתי "אני ואת עוד נעבוד הרבה שנים יחד". היא השיבה לי במבטא רוסי כבד "ממש לא. אני לא עובד עם אף אחד" במבחן המציאות היא טעתה כי יום אחרי החתונה לקחתי את כל הכסף שנשאר ופתחתי סלון כלות.
לפני שש שנים, בגיל 27.
לקחתי את אימי כשותפה, ולמעשה היא עזבה את העבודה. בהתחלה לא ידעתי כלום. לא ידעתי מה זה לתפור, אך לשמחתי עד היום בתור בנאדם אוטודידקט מצליחה באמצעות ציור הדגם ולהעביר את ההשראה לידי ביצוע של התופרת.
כעבור שלוש שנים סבלתי מעולם הכלות. בעיקר בגלל שלקחתי ללב כל מני הערות נבזיות של אמהות הכלה, וזה משהו שהיה לי קשה להתמודד איתו. אמרתי לאמי שאני את עולם האופנה עוזבת. בעודנו מוציאות את הדברים מהסטודיו אמי מצאה סקיצות של קז'ואל. היא שאלה אותי "מה זה", אז השבתי לה שתזרוק לפח כי אני לא שומרת. היא כמובן התעקשה ואילצה אותי להשאיר את הסקיצות וכך נפתח בעצם המותג clothe.
זה הדבר הכי טוב שהיא עשתה עבורי. והשמים הם הגבול.
זה מדהים איזו צמיחה יכולה להתרחש בנקודה של שבר
זה אכן מדהים כי כל מה שקרה עם המותג הזה היה בגדר ברכה.
יום אחד בתחילת הדרך של המותג שאלתי את אמא שלי אם מכירה את המותג "רזילי". אמרנו שנשלח מייל ונראה מה יהיה. לא הבנתי מה זה אומר להיכנס לחנויות בכלל. על השניה הראשונה רזילי ענו לי בחיוב והייתי צריכה לייצר כמויות כך שלא הבנתי איך התגלגלתי לזה בכלל. מ 10 פריטים ל100 לכל דגם. זמהמך הזה נתן לי מקפצה מטורפת. אחרי כמה זמן הבנתי שזה היה מזל גדול כיוון שהם לא מקבלים כל אחד בהתקשרות ראשונית, או מעצב צעיר בקולקציה ראשונה.
הצעד הבא היה מוטי רייף.
כתבתי לו בפייסבוק "חלום חיי להציג בשבוע האופנה. מה אתה אומר? מגשים לי?"
לא הכרנו ולא כלו. הוא רשם לי טלפון ובשיחה שעשינו הוא אמר לי "אני לא מכיר אותך אבל כן אגשים לך את החלום. ביקשת? קיבלת"
זה הזיה מה שהיה בינינו, אחת התקופות הכי טובות שלי.
אימצתי בעצם משפט חכם שחברה אמרה לי והוא בעצם לצעוק את החלום שלי החוצה כדי שמישהו רק ישמע ויעזור לי להגשים אותו.
השמעתי את החלום שלי לבנאדם הנכון בזמן הנכון.
כמובן שבלעדי הגב שלי, אימי היקרה, לא יכולתי לעשות כלום. היום דרך אגב היא מציירת בסטודיו גלריה שהיא פתחה בראשון, כדי להתפתח ולעשות משהו משלה. היא מציירת אבסטרקט והיא מדהימה.
בכלל, ההורים שלי הם ההורים הכי ליברלים ומאפשרים שאני מכירה. אבא שלי בחיים לא אמר לי "לא". כילדה, הייתי מאוד טובה, חוזרת הביתה מוקדם, למרות שאף אחד לא אמר לי מתי. אפילו סימן ההיכר שלי, האייליינר, זה משהו ששמתי מאז גיל 12.
יפה שהם הבינו את העניין הזה. האיליינר שלי הוא ממש לא בקטנה. והם הצליחו לקבל את זה. התגובה שלהם היתה "איזה מהמם, איזה יפה, צרפתי ממש" לא היתה התנגדות. לגדול בבית שנותן לך לחשוב פתוח עוזר בהרבה דברים.
אני חושבת שזה תרם ליכולות שלך כאמנית בסופו של דבר
איך את מתלבשת ביום יום?
מקבלת אזהרות אינסופיות מהשותפה החדשה שלי שאשים לב לפני שאני יוצאת מהבית. לא אשקר לך, כשאני מתלבשת clothe ושמה משהו יוקרתי אני מרגישה מדהים. כשאני מתלבשת ומרגישה שעשיתי מאמץ ארגיש הכי מדהים. לפעמים בא לי הכי לשים טרנינג של הנץ או פוקס עם מגף היסטרי מעמנואל ואני עפה על עצמי.
יותר מהכל אין בוקר שאני קמה ולא שמה איילינר. אחרת לא מתכוונת לצאת מפתח הדלת. לעיתים רחוקות פוגשים אותי בלי. זו אובססיה.
איזה פריט את מתבאסת שזרקת?
אין פריט כזה. יש לי המון פריטים ואני לא אוגרת. איכשהו מוצאת את עצמי מפוצצת בגדים. בגלל שאני לא מסודרת ולא אוהבת לסדר ארון, קוראת לחברות שלי לעשות זאת בשבילי וכך אני מעיפה חצי מהדברים. לי יש ארון מסודר והן מקבלות את הבגדים שלי כתגמול. זה הסידור בינינו אחת לכמה זמן. אני לא אוגרת.
ועדיין אם תיכנסי אלי לסטודיו את תראי שני סטנדים פרטיים שלי מחוסר מקום בבית.
אני ואוה עוד המשכנו לשוחח ארוכות על אופנה, על כל החנויות שהיא קונה בהם את כל המלתחה שלה, על הסיפור מאחורי פריטים בארון שהיא מאוד אוהבת. אני בטוחה שנדבר על כך שוב בפאנל שבו היא משתתפת באירוע שתפרתי לקבוצה מאוד מיוחדת של נשים שבחרו להגיע, לחוות, לטעום, לפגוש ובעיקר
לקבל המון השראה וכלים הלאה.
It's all about fashion
ערב קונספט לנשים באווירה של גלאם מטורף
תדאגו ללחוש לאוה שאני מוכנה לבוא לסדר לה את הארון מתי שתרצה...
סבבה?
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה