פריז בפעם הראשונה

הרבה פעמים ביקרתי בצרפת אולם בפריז זו הייתה הפעם הראשונה. חמישה ימים להשביע רעב לעיר שמציעה את כל הדברים שאני אוהבת. האם זה אפשרי?
אוקיי. אז לא. אבל בחמישה ימים אפשר לומר שבהחלט נגעתי בכל דובדבן של האהבות שלי : אמנות, אוכל, שווקים, עיצוב, אופניים ומראה של סתיו.
פריז הייתה שקטה מתמיד ובהחלט הייתה טובה אלינו. הלא כמה ימים אחרי כן התחוללה בה סערה משמעותית. וטוב שהספקנו לחזור.



75 שאנז אליזה laduree

פריז מלאה בפטיסריז, בולונג'ריז, בראסרי ומה לא. רק לראות איך הממלכות הללו מסודרות ומעוצבות מעורר השראה כשלעצמה. את כל הטעמים כולם לא חושבת שניתן בכלל להכיל. יש גבול לכמה שניתן להשמין בפריז... השתדלתי לגרור את שמוליק לרוב הרשימה שהייתה לי, עד שהתחיל לאבד סבלנות ואז שחררתי. מה שאותי ריתק בכל הדבר הזה, היא האסתטיקה של הקונדיטוריות, ריחות האפייה ברחוב, האריזה של המוצרים כשאתה לוקח אותם איתך, התצוגה המרהיבה של הקינוחים והווירטואוזיות של ידי האומן שעשה אותם.
מי שלא מכיר את הסניף של לאדורה, חייב לעצמו את הביקור בפטיסרי הכל כך מזוהה עם צרפת. העיצוב של החנות, הנראות של המוצרים, וואו. אכלנו משהו כי היינו מורעבים וקינחנו בקוגלהוף, שוקו אירופאי חם, וקפה. את האמת לא נפלתי מהקינוח, אולי בגלל השעה המאוחרת שאכלנו אותו.


קפה פושקין 

באחד השיטוטים שלנו ברובע המארה, הרובע ה 11, נתקלנו בפטיסרי קטן וחמוד, מעוצב להפליא, עם ויטרינה מקסימה של מקרונים וטראפלס מאובקים באבקת פנינים. המוכר היה ממש נחמד ואדיב, כך שמיד לקחנו לנו מקרון תות, מקרון עוגת גבינה, וטראפלס שוקולד. אני חובבת הטעמים החמוצים ושמוליק של השוקולד וניל. הטעמים היו מדהימים, גם של התות הפירותי וגם של הוניל בעוגת גבינה. בדיעבד הייתי מרגיעה את הרעב לראות עוד ועוד מהרובע הקסים הזה ונשארת לשבת לשתות גם קפה...



אקלרים צבועים בזהב, פושקין



christoph michalak פתח את הסניף החדש שלו לפני חודש, המבחר היה כל כך עצום שלא ידעתי בכלל מה לקחת.... כמובן שבחרתי באריזה הכי משעשעת ולאו דווקא בטעם. לקחתי צנצנת מוס ליצ'י עם שכבת תות ומרנג. כשחפרתי עם הכפית, הרגשתי שאני בחפירות ארכיאולוגיות רק של צבעים, מרקמים וטעמים. תענוג!


christophe michalak


christophe michalak


christophe michalak


פייר הרמה מקרון קרמל מלוח

מה עוד לא נאמר על מלך המקרונים? על האחד ששובר כל פרדיגמה מוכרת של טעם חדשני בעוגיה בודדת אחת? פייר הרמה. אני העזתי והלכתי על מקרון קרמל מלוח. אני עוד מנסה להבין אם אני אוהבת את הטעם שלו או לא... אמממ....כן! להגיד לכם שזה המקרון הכי טעים שאכלתי בחיים שלי? לא ממש.


pain de sucre


pain de sucre

טוב המקום הזה בהחלט שובה לב.... שתי דלתות: האחת מבשרת על עולם מלוח, כולל כריכים מיוחדים, קישים, מרקים ועוד מטעמים שהעין שלי כנראה עוד לא הספיקה לקלוט. לא זול בכלל, אך מסיור שעשינו באיזור, זה בהחלט הכי שווה.
הדלת השנייה מבשרת על עולם המתוקים. חלון ראווה שפורש שטיח של חגיגה לעיניים. הצנצנות של קוביות המרשמלו הן אלו ששבו את ליבי. אין ספק. ובכל זאת אני הייתי חייבת להבין מה טעמו של הפשוט ביותר. קרואסון החמאה. יום למחרת חזרנו לאכול את המילפיי. כזה שמתפצפץ בפה. כל עלה היה אפוי עם טעם קרמלי ובאמצע הווניל....


pain de sucre

ממש מול pain de sucre יש פטיסרי קטן וחמוד, רק חבל שהוא מתמלא בריח של דגים מהחנות הסמוכה. קצת מבאס את הטעם של הקינוחים. אכלתי מרשמלו ממולא תות ושכבה של ביסקוויט פריך. (את המינוחים המדוייקים לא ממש מכירה). היה מעניין....


le fees patissere מרשמלו


kouign amann חלומי
Gilles marchal אף פעם לא טעמתי קוני אמן. כמעט שהתעלפתי. ללא ספק הדבר הכי טעים שאכלתי בפריז. הספקתי לצלם. את הביס האחרון. מסתבר שזה מאכל צרפתי מאוד פשוט, רק שצריך לדעת איך להכין אותו (ברור שחקרתי אותו אחרי שאכלתי). הרבה חמאה, והרבה סוכר שמזדגג לו בין השכבות. אל תפספסו אותו במונמרט... אחד הפטיסרי היפים, החמימים ובגובה העיניים.




Grenier a pain

ללא ספק הקרואסון הזה היה הכי טוב שאכלתי. נא לזכור: במונמארט. באופן טבעי היה לי ברור שאל הבולנז'רי הזה אני ושמוליק נכנסים. "כאן אני רוצה לאכול קרואסון" אמרתי. כשנכנסנו למקום שהיה הומה אדם שמנו לב להמון תעודות המעידות על זכיות במקומות הראשונים בכל מני תחרויות למניהן. מני ריבות, באגטים שרואים אותם נאפים און ליין. חוויה מרנינה כשלעצמה. יותר פריז מזה לא יכול להיות .


מון אמור על אופניים

ברור לכם שלא אכלנו כל היום, נכון? אז כדי לפצות על כל הטעימות הללו החלטנו לוותר על המטרו ולרכוב באופניים. היה לנו קצת קשה עם הפורמט של ההשכרה (רוכבי שטח שכמונו) אבל כמו שחברה שלי אומרת: "הכל פתיר". ובאשר לרכיבה באופניים? הרבה יתרונות: רואים את פריז והרבה יותר מהר מאשר בהליכה רגלית, זה זול, שורף קלוריות, מרגישים את מג האוויר הסתווי ולא קר. החסרון: כשירד גשם הלך הפן...


מפצחת את עניין השכרת האופניים ליד מוזיאון אורסיי


אומנות
למרות אהבתי הגדולה ביותר לאמנות, היה לי ברור שלא אראה את כל האמנות בפריז בפעם אחת. בחרתי להתמקד. החלטתי שהפעם אני מקדישה את הביקור למוזיאון אורסיי בלי לחץ. המונה ליזה יכולה לחכות לי. והיא באמת חיכתה יפה עד שהגעתי אליה. כי נכנסתי ללובר רק כדי לראות אותה (שמוליק טען שאני חייבת. השתכנעתי.), ולמען האמת, יסלח לי לאונרדו דה וינצ'י, באמת שהייתי מוותרת. קיר זכוכית מגן, מרחק של כ 5 מ' ממנה לא כולל הקהל שמקיף אותה, שני מעקות, שני שומרים, ופחות 30 יורו בכיס. הפכה לסלב הגברת.

שווה להקדיש את ההמלצה שלי לאורסיי. ביקרתי במוזיאונים בחיים שלי. כולל הגדולים ביותר. בלונדון, בוושינגטון, בניו יורק. אין ספק שזהו אחד המוזיאונים שריגשו אותי יותר מכל. מקבץ הציירים שאני אוהבת במקום אחד, במסות לא קטנות של הציורים שלהם. עונג צרוף. דלקרואה, דגה, לוטרק, מאנה, מונה, קמיל פיסרו, סרגנט, וואווו...!




המבנה של המוזיאון מרשים כשלעצמו. במקור תחנת רכב ישנה שהוסבה למוזיאון.

כל כך הרבה קבוצות ילדים יצאו עם צוות בית ספרי, כיתות קטנות, כיתות גדולות. עוררו את ההערצה שלי. שקט מופתי, הקשבה למול ציור של מאנה, יושבים ומנתחים אותו. ברגעים אלה אני מצטערת שהילדים שלי לא איתי.

תערוכה מתחלפת אחת המדהימות שראיתי. רוצו לראות. splendour and misery- pictures of prostitution בין התאריכים 22 September 2015 - 17 January 2016.


דגם מטורף של בניין האופרה המרשים. (רואים את ההתלהבות שלו? מלא צוגים וכאלה. גם אני התלהבתי)




פריז מבעד לשעון הענק המאפיין את המוזיאון מבחוץ


גנבנו לנו תמונה יחד 

פסלים בכל גן או פינה


גני טולרי ליד הלובר


גלריה בכיכר place des vosges ברובע המארה (רובע 11) 

עיצוב
את חגיגות העיצוב פתחנו בחנות merci. מיזם חברתי שכל הכנסותיו לפעילויות קהילתיות. החנות מאגדת בה המון פריטים של מעצבים שגם ראיתי בגלרי לאפייט למשל. הייחוד של החנות זה בדרך ההצבה, בפתרונות הפשוטים והחכמים שגורמים לעיניים שלך לבהוק ולרצות לקנות. לא זול. ממש לא. אפילו הקפה ששתינו עלה כמו ארוחה. אבל החוויה שנשארת מביקור במקום הזה שווה כל שקל.


עמודי עץ בתוך בית הקפה merci


merci

אפשר פינה כזאת בבית?

יש לי חולשה למוס ירקרק שכזה





היה רגע שלמרות המחיר אני והפרטנר שלי (מזל שיש לנו ראש דומה) כמעט הוצאנו סכום של טיסה על הטפט עץ הזה. נכון שלא חשבתם שזה טפט? בסוף החלטנו לחשוב בהגיון ולהבין שיש סדרי עדיפויות בחיים. אין ספק שמחלקת הטפטים בחנות הזאת מרשימה ביותר. דוגמאות של אריחים חלודים, עץ, בטון ישן ומה לא?




מחלקת הנייר merci ותצוגה חכמה ופשוטה לנעליים


בפטיו בפתח החנות


אפילו הנעליים שלי זכו לתמונה רק בגלל שאהבתי גם את המרצפות ואת פתח הניקוז


חזיתות בתים
חזיתות בתים בצרפת זה משהו מיוחד. ברכבי על האפניים לא יכולתי להתעלם מהם. עצרתי. צילמתי והמשכתי.


גם החנות הזאת שבתה את ליבי. פריטי קריסמס נפלאים שהתחלו לצבוע את הרחובות בקישוטים.




חתונה פריזאית


פרטים מכנסיית נוטר דם


גן מקסים ליד כנסיית הנוטרה דם


לוקיישן מדהים לגגות פריז ליד כנסיית נוטר דם


אמנות רחוב


דיור


בניין שלם של דיור בהכנות לקראת הקריסמס

פריז היא אחת מבירות האופנה העולמיות. בכל רחוב בולטת הנוכחות של המותגים הגדולים. לא ממש הייתי בעניין של קניות, אבל....לעתים משהו צד את עיני. כמו שאמא של שמוליק זכרונה לברכה נהגה לומר: "כסף לא משקר" ואכן כשהעזתי להציץ בקולקצית הילדים של דיור ממש רציתי לקחת את כולה. יש לומר שלאחר שהצצתי בתגית המחיר הסתפקתי להשביע את הרעב בחלונות הראווה.

מונמרט
קצת מתוייר אמנם, אך שווה את הקסם שברחובות הציוריים, אלה שאני מכירה היטב מאלו של לוטרק, וואן גוך. ציירים ברחובות, ריחות אפייה ברחוב, בתי קפה ומסעדות והמוני אדם ברחובות.
כשהאמנים במאה ה 19 חיפשו שכר דירה מועט למימון הוצאות הסטודיו לא תיארו לעצמם שבמהרה המקום ייהפוך להיות אטרקציה שכזו.














פתח הכניסה לבניין בו גרו האמנים כקומונה






שווקים
כל טיול דורש שיטוט בשוק אחד לפחות. הפעם התמקדו בזה שלא הרבה מכירים, אבל שמענו שהוא משובח ויש מציאות. כולם מכירים את השוק הגדול הצפוני, אך קראתי באחת ההמלצות שהוא די מפונפן. שמנו פעמינו לשוק הדרומי. ואני שמחה על כך. אפילו מצאנו כלי נחושת לבישול שבארץ עולים הון. וגם מצאנו שתי מזוודות וינטאג'. (האחת היא סמסונייט מקורית!)








צופי פריז
ביום שהלכנו לשוק נסענו במטרו הנקי להפליא, ונתקלנו בצופים המחזיקים סוס עץ אליו מחוברים קרעי בדים. אילו הספקתי הייתי מצלמת קרוב יותר. זה היה פרט משגע!




תודה פריז

היית טובה אלינו

עד הפעם הבאה!